היסטוריה קצרה של גומי

1000 לספירה: אינדיאנים שחיו במרכז אמריקה הדרומית ודרומית למדו להכין בגדים ונעליים אטומים למים בעזרת לטקס מעצי גומי. הם מכנים עצי גומי "קאהוצ'ו" (עץ בוכה), וזו הסיבה שהצרפתים מכנים עדיין "קאוטשוק גומי" (מבוטא "לעיסת פרה") כיום.
1731: במהלך משלחת לדרום אמריקה, החוקר הצרפתי צ'ארלס מארי דה לה קונדמין (1701–74) שולח דגימות של גומי לאירופה, מה שמעורר עניין מדעי עז.
1770: מגלה החמצן, המדען האנגלי ג'וזף פריסטלי (1733–1804), מגלה שהוא יכול להשתמש בחתיכות גומי כדי למחוק את הסימנים שנעשו בעיפרון על נייר. באנגליה המחקים נקראים כיום "גומי".
1791: האנגלי סמואל פיל מפתח שיטה של איטום בד עם תמיסת גומי.
1818: הסטודנט לרפואה הסקוטית ג'יימס סיים (1799–1870) משתמש בבד מצופה גומי כדי לייצר מעילי גשם.
1823: הסקוטן צ'ארלס מקינטוש לומד על גילויו של סימם, מעודן אותו ומפטנט עליו, תוך שהוא מרוויח תהילה ועושר כממציא המעיל הגומי, העמיד למים. מעילים אטומים למים מכונים מאז ומעולם "מקינטוש" (עם שונות קלה של איות).
1839: הממציא האמריקני צ'ארלס גודייר (1800–1860) מגלה בטעות כיצד להכות גומי לאחר שהפיל חתיכת חומר (שטופלה בגופרית) על הכיריים החמות.
1876: החוקר האנגלי הפזיז סר הנרי וויקהאם (1846–1928) מבריח אלפי זרעים מעץ הגומי Hevea brasiliensis מברזיל ובחזרה לאנגליה. האנגלים מגדלים את הזרעים בגני קיו ממש מחוץ ללונדון ומייצאים אותם למדינות אסיה שונות, ומקים את מטעי הענק שמספקים כיום חלק גדול מהגומי בעולם.
1877: יצרנית הגומי האמריקאית צ'פמן מיטשל מפתחת את התהליך המסחרי הראשון למיחזור גומי מאפס.
1882: ג'ון בויד דונלוף (1840–1921) ממציא את צמיג הגומי הפנאומטי (מלא האוויר). פיתוח מכוניות מונעות בנזין עם צמיגי גומי מוביל לעלייה עצומה בצורך בגומי.
1883: הכימאי האמריקני ג'ורג 'אנסלגר (1873–1956) מפתח דרך מהירה הרבה יותר של גיפור באמצעות גזים באמצעות כימיקלים הנקראים מאיצים אורגניים (מבוססי פחמן).
1930: צוות כימאים אמריקני בחברת דופונט, בהובלת וואלאס קארדרס (1896–1937), מפתח גומי סינטטי מהפכני בשם פוליכלורופרן ונמכר כניאופרן. (זמן קצר לאחר מכן, אותה קבוצה פיתחה חומר מהפכני עוד יותר: ניילון.)